דף הבית  |  תערוכות  |  מאמר  |  ביקורות  |   עבודות  |  האמנית  |  קשר
 

חיות - נושא נתון.
סביבו היה לבנות תערוכה.
חיפשתי את ההתפצלות וע"כ "נקודת מוצא" לאחדים, ו"נקודת משען" לאחרים. בזה תם המשותף.
לנגד עיני מהויות עצמאיות, עולמות ברואים עם חוקים וקודים משלהם. אחדים מסתפחים למדע, אגדה, חלום או חידה, ו"גונבים" מהם אסוציאציות בדרך זו או אחרת. אצל אחר מערכים צבעוניים, דמיוניים, הלקוחים מאינוונטר דימויים שנראה שמקורם איננו במציאות כלל, כאילו מקור האינפורמציה לא היה הקיום עצמו, החיות או "הדברים", אלא הבבואה או החיקוי שלהם בצעצועים ובאילוסטרציות בתמונות וע"כ מראש אין "הנחת יסוד", או קנה מידה משותף המארגן את היחס ביניהם. השימוש הרחב בדמויי החי בקנה המידה המשתנים ובחומרים השונים יוצרים כאן חוויות שונות בתכלית.

כללית, ההתחברות עם אורגניזם אחר, דבור בקולנו מתוך טריטוריה שהיא מחוץ לגופנו היא הרחקה. ויתור על דיבור בגוף ראשון.

"הגוף האחר" באמנות מאפשר לה הסטת דגשים, העצמה והפניית תשומת הלב לחלקים הזניחים במערכת מוכרת. ובהשתמשה בזיקות משתנות בין מרכיבי העבודה בכלים הפורמליסטים, בזיקות מיקרו - מקרו קוסמוס ובקנה מידה המסוכסך לעיתים בתוך העבודה עצמה - נעשית העברה, שיבוץ במערכת אחרת. ע"כ, דווקא המרחק מנקודת - המוצא, והגלגול שעובר הדימוי המקורי (מן החי) בדרך הגירוי והחשיבה של האמן היחיד הוא המוצג כאן, כאילו נחשף המנגנון, דרך העשייה עצמה.

ונקודת המוצא המוכרת, מזמינה "לעלות על העקבות" המובילים לתוצאה וכן להשוואות ולבחינת הגירוי במרחב השפה האמנותית.

זיכרון: טלטלה וזעזוע עוברים בי כשמדבר גרגורי מתוך החרק ("הגלגול" - קפקא). פער נורא בין הנראה - לפנימו בין המצופה - לאמת וחוסר תקשורת אומלל וחסר אוני מכה בצער, אבל חושף גם אמת אחרת; חטא קולקטיבי: קריאה בנאלית, אטומה וחסרת רגישות לסימני התחביר והביטוי של כל מה שאיננו עצמנו. את עוצמת הסבל, התסכול שמעביר קפקא בספור (על אמיתותיו) אי אפשר ולא ניתן להעביר בציור גרידא של חרק במיטה.

את אלו או כאלו תבטא האמנות הוויזואלית בדרכים מניפולטיביות בכלים המשולבים שלה ולא בתיאור סתמי. ובעוד אנו משתמשים בה להמית את החי, להחיות את המת - לכודים בתהליך ניתן לבחון מה מתוכם בנו, מה אמצנו ביודעין, מה דחינו, ומה בבחירותינו גורם לנו בתוך כדי - הארה של "דזה-וו".

יפה פלד

 
 
 

The theme was animals;
Around this the exhibition had to be set up.
Right away I started to look for points of departure-hence the "starting point", which for other constitutes a fulcrum (point of support). Otherwise they have nothing in common, no shared artistic conception, nor visible similarity of materials or handling.

The initial (animal) image, that stimulated each individual artist's mind, is transformed into something very different.
It is precisely this far-flung transformation that is the focus of attention here-the mechanism, as it were, being revealed through the execution. And just because the original image (animals) is such a familiar starting point we are tempted to "follow the tracks" leading up to the outcome, and perhaps make comparisons and evaluate the original stimulus in the sphere of artistic language.

I see before me independent entities, created worlds with laws and codes of their own.
Very different experiences are produced here by animal like shapes applied in various ways, depicted on different scales and using different materials, assimilated to other domains such as science, legend, dream or enigma by manipulation of borrowed associations. The change into foreign external organism or merging with it, so as to sound one's voice from outside one's territory, usually involves giving up speech in the first person.

In some parts of me I still shudder at the turmoil and upheaval I felt on reading Kafka's "Metamorphosis" when Gregor spoke out of the insect. The horrible disparity between the visible exterior and the inner being, between what is expected and the truth and the object helplessness of severed communications made me feel guilty as if I had been party to the collective crime of banality, obtuseness and insensitivity with which we read the visible.

A painting of an insect sprawling in a bed cannot convey the impact of that story. Visual art attempts to express the frustration, misery and the truths bound up with this event by manipulations with the help of its combination tools, not by bland description.

The "Other Body" in art enables a shift of focus and intensity, so that attention can be directed to inconspicuous parts of a familiar system, by redirecting the variable affinities among the elements, making use of links between macro - micro features, occasionally employing conflicting scales of representation in the same work, and often formalistic tools too, of course, to achieve a transference, a re-location to another setting.

While deadening what lives, resurrecting the dead, and being trapped in the process, we should examine ourselves to find out how much of this we have knowingly adopted, what have we rejected, and what portion of what we have chosen to retain a feeling of "d?j? vu" engenders in us.

Yaffa Peled